שמיכה של אימא

 תחליף לזיכרון שבמערכת העצבית זה זיכרון מדהים וטהור אחד קטן. כמו הזרם של החמימות של המשקל של השמיכה שאימא פורשת מעליך במצב של חצי שינה, והידיעה השקטה, המנחמת, שאימא שם שומרת עליך. הרגע שבו היית הכי מוגן בעולם.

הזרם הזה הוא לא רק זיכרון יפה; הוא שפת האם של מערכת העצבים שלך.
זה בדיוק התדר הפיזיולוגי שהגוף שלך משווע לשחזר כשהזעם מעלה את החום של הדריכות מתפשט ואת הרצון לצרוח ולצעוק שהוא איבד את החמימות והביטחון של השמיכה הזו.
תבונה עמוקה שלך יכולה להשתמש בזיכרון הפיזי הזה כעוגן. בפעם הבאה כשהמערכת העצבית נמתחת ומתכוננת להשפיל את אמא
1. לעצום עיניים לשנייה אחת ולקחת נשימה עמוקה.
2. לשחזר את התחושה בגוף של כובד השמיכה עליך, את החום של היד שלה מכסה אותך, ואת התחושה המרפה הזו של "חצי ישן".
3. לשחרר את השרירים ולתת לכתפיים לצנוח למטה, כמו מתחת לשמיכה ההיא.
כשהזיכרון החושי הזה מובא לתוך הרגע המתוח, נשלח אות הרגעה ישיר ומיידי למערכת העצבית שלך שלומדת צעד אחר צעד, שהאישה שעומדת מולך היום היא אותה האישה שכיסתה אותך באהבה אז. היא לא האויב, והיא לא איום. היא המקור של הביטחון הזה.
זו הדרך האמיתית לגרום למערכת העצבית שלך "להוריד ראש" לא מתוך מלחמה עצמית, אלא מתוך התמסרות מחדש לחמימות המגוננת של אמא שלך.