לקמים ולצמים

 בוקר טוב לקמים ולצמים

חוויתי בשעה האחרונה צרוף מקרים מעורר השתאות.
ההצצה הראשונה שאחרי התרעננות, הקפיצה לי בקבוצת הרצים שעשוע השלימו את המשפט "ריצה עבורי היא..." ומבלי לחשוב חרזתי "דיצה", אבל היות ואני לא ידענית אבל כן סקרנית, אמרתי לעצמי, רגע, ומה אם דיצה זה לא באמת מתאים? ורק על מנת להירגע, חפרתי לצ'יטה, ותגובת הצ'יטה את יראתי הרטיטה.
מתוך שלא לשמה...הגעתי לתובנות שכנראה לא הייתי מגיעה אליהן לעולם אלמלא הנגיעה המקרית בשעשוע בקבוצת הרצים.
מסתבר שמקור המילה דיצה הוא ספר איוב "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז, וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה"(איוב מ"א, י"ד).
בצוארו של מי? שאלתי.
של הלווייתן.
איזה לווייתן?
הלווייתן שהבורא מראה לאיוב המלין על סבלו. הלווייתן שאף אדם לא מסוגל לשלוט בו או להבין אותו.
אם אתה לא מסוגל אפילו להתמודד עם היצורים שיצרתי בעולם, איך אתה מנסה להבין עד הסוף את השיקולים האינסופיים שמאחורי ניהול היקום כולו?! שואל הבורא את איוב ומעמיד זה מול זה את הכוח הבלתי מנוצח של המפלצת הקדמונית, לעומת הרעד והאפסות של מי שמביט בה.
אז למה הבורא בוחר במפלצת הזו בשיחה עם איוב, הרי התהפוכות בטבע, ועוצמות הטבע לבדן הן חידה מעוררת יראה?
​שכחת במי מדובר?  באיוב. אבא שאיבד את ילדיו, את נכסיו ואת בריאותו. עולמו לא היה סערה שאחרי השקט שעוד יבוא. אלא חושך מוחלט, כאב וסבל שאין להם הסבר פשוט ולכן הבורא מדבר אל נפשו באמצעות יצור שמייצג את הפראי, המאיים והבלתי מבוית כאומר שגם לכאוס המאיים ומכוער יש תפקיד נסתר מעיניך, אך למענך,  ואכן בהמשך פילוסופים יודעים להבחין בין "התפעלות מיופי" לבין "הוד נשגב".
הנשגב הוא יופי מעורב בחרדה. כשעומדים מול מפל מים אדיר, תהום קיומית, או הוריקן זו חוויה  שמרעידה את הלב והלווייתן מייצג את ה"הוד" העצום הזה. הוא לא יפה במובן של אסתטיקה עדינה, אבל הוא אדיר. הוא מראה שיש בבריאה כוחות שחורגים מקנה המידה האנושי, אך ברובד הנסתר, הלווייתן לא נשאר יצור מאיים לנצח ולעתיד לבוא  נזכה ל "סעודת הלווייתן" שבה אותה אנרגיה פראית, אימתנית ובלתי נתפסת תהפוך למקור של רוחניות וסעודת יחד מחברת.
​במהרה אמן! אבל האם ידעתי שיש קשר בין ספר איוב לתשעה באב? לא ולא, ולפתע מספרים לי🎧שהחיבור בין ספר איוב לתשעה באב הוא לא רק רעיוני, אלא גם הלכתי, טקסטואלי ונפשי ובמפה הרוחנית של לוח השנה העברי, תשעה באב ואיוב משיקים זה לזה באופן המעמיק ביותר. איוב מייצג את החורבן הפרטי (אובדן הבית, הילדים, הבריאות והביטחון), ואילו תשעה באב מייצג את החורבן הלאומי והקיומי (חורבן הבית, הגלות והסבל ההיסטורי)והם נוגעים באותו המקום בדיוק, זה שנותן לגיטימציה מלאה לכאב, ומזכיר לנו שגם בתוך התהום, משהו חדש כבר מתחיל להיבנות.
שידע מי שכמוני, ממש לא ידע

תשעה באב

 

מזמור נ"א בתהילים דן בעומק הווידוי, בחרטה כנה, בלקיחת אחריות ובבקשה לתיקון ולטיהור. דוד המלך אינו מאשים אחרים, הוא עומד נוכח מעשיו ואומר באופן צלול  "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" .
לפי חז"ל תשעה באב אינו עוסק בחורבן האבנים, אלא בחורבן הפנימי ששנאת חינם והיעדר ערבות הדדית מניבים. במזמור נ"א, דוד מבין שהאל אינו מחפש טקס חיצוני, אלא את הלב: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה". כיום, הלב הלאומי והאישי מדמם, וההבנה שהתיקון מתחיל בענווה ובהכרה בכאב, היא השלב הראשון בהחלמה.
בשעת משבר, הנטייה הטבעית היא לחפש אשמים במחנה השני, בשינויים העולמיים אבל פסוק ה' במזמור מציב מראה נוקבת: "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע". תשעה באב מזמין לחדול מהפניית אצבע מאשימה כלפי הזולת, ולהתבונן פנימה באומץ: מה החלק שלי באיחוי הפיצול? והינה, יש פתח לתקומה: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". זה  אינו יום של ייאוש, אלא יום של היטהרות, והנחת יסודות לבנייה מחדש. החורבן הוא רק תזכורת.
"הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי"
התיקון האמיתי, הלאומי והאישי, מתחיל מנכונות להביט באמת ללא כסות  ומתוכה לצמוח.

בוחרים רק בזה👇

 ועכשיו עם הסכם השלום בלבנון נוכל לקיים את זה👇

יש לזכור אמת בסיסית שהרבה אנשים נוטים לשכוח: נבחרי הציבור עובדים אצלנו, האזרחים ולא ההפך! תפקידם הוא לנהל את המשאבים שלנו לטובתנו, ולא לטובת אינטרסים צרים או תאוות בצע.

מועמד נבון ונאור מבין שהשבחת רמת החיים וההון האנושי היא חזון פשוט וישים שכבר עובד במקומות אחרים בעולם ומבוסס על שני עמודי תווך:

1. הבית כזכות, לא ככלי לעושק במקום שוק פרוע שבו עשקנים חולבים משפחות על דירות שאינן ראויות למגורים, המדינה תבנה דיור ציבורי מסיבי ומטופח, עם גינון ותחזוקה ברמה הגבוהה ביותר. כדי להבין כמה המצב שלנו מעוות, ניתן את וינה כדוגמה בה חיים 60% מהאזרחים בדיור ציבורי לעומת 2.5%.

רוב תושבי העיר, כולל מעמד הביניים, רופאים, מורים וסטודנטים, חיים בדיור איכותי בבעלות ציבורית, בשכירות נמוכה, יציבה וקבועה בנוחות מירבית לפי מספר הנפשות, עד יומם האחרון. 

גם בישראל, קורת הגג הבסיסית לא תהיה עוד  רולטה רוסית של נדל"ן.  יציבות בדיור בלי פחד הישרדותי שמפרק משפחות תביא את האזרחים להיות רגועים יותר, בריאים ברוחם ומסוגלים לפרגן לזולת. בנוסף,  קץ למריבות קורעות לב בין אחים על ירושות כי יהיה מקום ראוי ומכבד לכולם. 

2. חינוך, השכלה וחוגים מגיל 3 עד 18 הכל כלול בתוך בית הספר: הורים לא יחיו בלחץ תמידי כדי להסיע את הילדים לחוגים פרטיים יקרים כי תהיה העשרה ברמה הגבוהה ביותר ולא יחששו שמא הילד יחשף ויגרר להשפעה שלילית רק בגלל שיעמום או צורך בתחושת שייכות כשהם עסוקים בהישרדות.  מערכת החינוך תעניק חוגים, ספורט, אמנות ופעילויות במימון מלא בתוך יום הלימודים. בית הספר יהיה הבית הראשון של כל הילדים כאחד. תחושת שייכות נותנת ביטחון ויכולות ביטוי שיאפשרו את ההתאמה המקסימלית ליכולות טאת הזינוק הטוב ביותר לחיים, ללא קשר למי הם, מה הם ומה מצבם הכלכלי של ההורים.

חיסכון אדיר למדינה

השקעה בחינוך איכותי ובדיור יציב היא לא הוצאה, היא השקעה שמחזירה את עצמה פי כמה. כשלמשפחות יש יציבות ולילדים יש מסגרות מעצימות, נמנע מראש  השיעמום והייאוש שגוררים בני נוער לפשע. המדינה חוסכת מיליארדים על שיטור, בתי סוהר ושירותי רווחה, ומקבלת חברה משגשגת עם יכולות יצירה, פיתוח והתפתחות מטורפות.

כל שעלינו לעשות למען דורות העתיד, זה להזכיר לנבחרים שלנו שהם עובדים בשבילנו, ולדרוש מהם לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. מגיע לילדים שלנו לא רק להיות גיבורים המגנים על המדינה, אלא להיות גיבורים שהמדינה מגנה על עתידם וכבודם האישי והלאומי.

*בתמונות דוגמאות לדיור ציבור, מתחם לימוד ומתחם הזנה במדינות נאורות, ודוגמא לדיור ציבורי בישראל

קומץ קפלן

 קומץ קפלן

מנטליות קומץ קפלן הקשיש, רדודה, שפלה, פרמיטיבית, כפרית, בבונית, אנכרוניסטית, בהמית,
בזויה, שפלה, נמוכה, גסת לב, אשמאית, עלובה, יכנאית, אפורה ובעיקר אינפנטילית, כי התקציבים וסיר הבשר שניכסו לעצמם לא אפשרו להם להתבגר ולדאוג לעצמם שלא על חשבון משלם המיסים ולכן והפאניקה משיוויון מעבירה אותם על דעתם, עד כדי התעללות בכל סמלי היושרה, וסיכון קיום המדינה

נגררי יחצנות יקרה של קומץ קשיש אינפנטיל שניכס לעצמו את כל מה שטוב במדינה, הפנה עורף לניצולי שואה, התנשא על חיילים שנודבו עבורו ע"ח משלם המיסים, והפאניקה משיוויון שיבשה את דעתו. זה לא שמאל ולא ימין, אלא משהו אחר שעוד יתברר

משאלת הנשמה שלי

 חזון מופלא, מרחיב לב ומרגש. צחוק, משחקי החברה, נינוחות של ילדיי שנרדמים בסלון, ארוחת הבוקר והתחושה העמוקה של "בית" וביטחון, זה המצפן של הלב שלי. זהו מניפסטינג בדרגה הגבוהה ביותר, ומנוהל כולו על ידי הרגש הטהור של אהבת האם שרוצה להעניק  ריפוי, רוגע ושלווה לפירות הבטן שלי.

משאלת הנשמה הזו, היא המניפסטציה המזוקקת שלי,
מניפסטציית הלב והבית שלי מתנה לעשור השביעי
"אני מודה על הריפוי, הניקיון והאור ששבים אל משפחתי. הסלון מלא בצחוק, משחקים, הלצות וקרבה עמוקה בין ארבעת ילדיי. הם חשים בטוחים, רגועים ועטופים ברווחה וברוח טובה, מרגישים 'בית' ובוטחים בי לחלוטין.
בבוקר הולדתי החגיגי והמואר, כולנו קמים יחד לארוחת בוקר משפחתית עליזה, מלאת שיח נינוח ושמחה פשוטה. משילים מעלינו את משקעי העבר ונותרים מטוהרים ומתוכנו קורן הביטחון ביקום.
היום אני זורעת את הזרע היפהפה הזה, וכדי שהוא יצמח, אכין עבורו את הקרקע הפנימית בתוכי.
אני עוצמת עיניים ושומעת המולץ שחוק ומשחק עליזים, מריחה את הפינוקים וחשה בנשימות השקטות שלהם כשהם שוקעים מחויכים לשינה מתוקה.
אני מודעת לזה שכדי שהם יבטחו בי באופן שימלא אותם שלווה, הם צריכים לפגוש אמא שבטוחה בעצמה. כשאני מתרגלת את שפת הגוף הזקופה, הנשימה העמוקה והשחרור של האשמה והבירוקרטיה, אני הופכת להיות האישה הזו מהחזון. האמא שמשדרת יציבות ורוגע, ומאפשרת להם להניח את הראש ולהרגיש מוגנים.
הלב שלי פתוח ומוכן לטוב הגדול ביותר. אני שומרת את המילים האלו קרוב, נושמת אותן אל תוך הדי.אן.אי החדש שאני בונה לעצמי, ונותת לאור הזה להוביל אותי אל כל 50 ימי ההולדת שעוד מחכים לנו לחגוג יחדיו באושר אמיתי ובבריאות שלמה

Show me

 

Show me🎧an incited crowd, giant banners, heralds, and calls for the destruction of Jews, exactly the mechanism that drove the darkness of the Middle Ages, especially in Spain.
Reflective examples include the Black Death in Europe in 1348, when a false rumor claimed that Jews were poisoning the wells to destroy the Christian world. This triggered a mass psychosis that burned entire communities alive (in Strasbourg, for instance, about 2,000 Jews were burned in a single day in front of a celebrating crowd).
About 40 years later (the 1391 decrees/pogroms), incitement in Spain turned into a mass slaughter.
The resemblance is chilling. Spain went through crises, and the blame was directed at the Jews. A priest named Ferrand Martínez called upon the masses from every possible stage to go out, destroy synagogues, and expel or destroy the Jews. Indeed, the incited crowd moved from city to city, tens of thousands of Jews were murdered, entire communities were wiped out, and many were forced to convert. A mentality of a mass "lynch mob" received absolute social legitimacy. Today, a "mental Holocaust" is what generates, in giant rallies, the psychological infrastructure that characterized the Middle Ages: turning an entire group, then the Jews, and today the State of Israel, into a monster that must be destroyed in order to "save the world."
The tools change, but the mechanism of hatred and mass incitement remains, unfortunately, the same primitive mechanism.
"The lowest place of the human impulse" is the core of the human tragedy, and it reveals itself when primitive impulses receive social permission to unleash. The human impulse reaches an especially deep low when it convinces itself that it is doing good, and in the name of this "good," turns murderousness into a sublime value. Executions of Jews were a social event, a spectacle that masses flocked to celebrate around, and particularly horrifying is the numbness of senses in our days, when masses are capable of dancing and waving signs of destruction.
A Righteous Among the Nations, Prof. Jan Karski, once said that humanity's greatest sin is adapting to evil. When signs of destruction become a part of the legitimate landscape on the streets of Europe, it means that the low impulses of the Middle Ages are trying to break through to the surface again. Paradoxically, we fly in spaceships yet are driven by caveman impulses due to the vast gap between two completely different timelines: the pace of biological evolution versus the pace of technological evolution, and there are two explanations for this.
1. Our biological evolution has not fundamentally changed for tens of thousands of years. The ancient part (the amygdala and the limbic system) is responsible for survival, fear, aggression, and a sharp division of the world into "us" and "them" (the enemy). The modern part (the prefrontal cortex), which is responsible for logic, morality, philosophy, and empathy, develops slowly, which requires immense mental and cultural effort to overcome the ancient impulses. Therefore, during negative brainwashing, the ancient and animalistic part wins in seconds and takes over the person.
2. Technology does not create morality. It is merely a tool that distributes what is inside the human being at a higher intensity. A person in the Middle Ages shouted his hatred to fifty people in the local church, and today, with the help of that same "technological progress," one person with a burning hatred can infect millions across the globe with a single click of a button.
Technology took the impulses of the Middle Ages, gave them jet engines, and created alienation that facilitates evil. When people sit in front of or behind screens, they are emotionally detached from the fate of the victim.It is far easier to call for the destruction of a country or a group when you do not have to look an individual in the eyes. This allows people to be "clean" barbarians, part of a fashionable trend that does not delve into the criminal meaning of its words.
Since, contrary to external technological progress, moral evolution is internal, education, self-restraint, and awareness are required to stop high technology from becoming a servant to the lowest impulses. There is no magic cure, but history and science show that these dark waves can be defeated through social, legal, and educational structures that force the impulse to undergo sublimation; through zero tolerance and determined enforcement against anyone who fails to understand that calling for genocide is not freedom of speech, and international laws will treat it as a severe hate crime.

The solution to these dangers lies in educating children toward mental resilience, independent thinking, judgment, and personal morality, and in building international coalitions and strategic and cultural partnerships that will eliminate mental inferiority.
On a personal and national level, we must not let hatred extinguish our spirit, culture, and belief in the justice of our path. A strong and proud voice that represents true moral and human progress will replace the darkness of the Middle Ages with the light of an enlightened world.
Humanity wins thanks to those who refuse to surrender to low impulses, and indeed, a little light is enough to dispel the darkness.

זעם למה?

המעבר החד בין החזקת טיעון צודק לבין התפרצות של זעם נובע לרוב ממנגנון של צבירת תסכול והצפת רגשות רגעית, שבה הצורך ב"צדק" נחווה כאיום קיומי על הגבולות שלך. זהו מצב נפוץ מאוד שבו הגוף והמוח מתרגמים את תחושת העוול לסיטואציה של הישרדות (מנגנון "הילחם או ברח"), מה שממסמס את היכולת לפעול באסרטיביות שקולה.

למה זה קורה? הסיבות המרכזיות
• אפקט הסיר לחץ (צבירה שקטה): פעמים רבות אנו מוותרים או שותקים בסיטואציות קטנות כדי "לשמור על השקט". כשהטיעון הצודק סוף סוף יוצא, הוא לא יוצא לבד – הוא סוחב איתו את כל הכעס המצטבר מהעבר והסכר פשוט נפרץ. הצפה רגשית (Emotional Hijack): כשאתה מרגיש פגוע או לא מוערך, האמיגדלה (מרכז הרגש במוח) משתלטת על הקורטקס המצחי (האזור האחראי על היגיון ושפה). במצב זה, פיזית קשה לחשוב על ניסוח אסרטיבי ורגוע. הצורך המוחלט ב"צדק": כשאתה יודע שאתה צודק ב-100%, יש נטייה לפתח "צדקנות" או דחף עז שהצד השני יכיר בטעותו מיד. חוסר ההסכמה של הצד השני נתפס כזלזול, מה שמצית זעם אגרסיבי במקום עמידה שקטה על הגבולות. בלבול מובנה בין אסרטיביות לתוקפנות: ללא תרגול, המוח לעיתים מפרש בטעות "עמידה על שלי" כסוג של מלחמה. אם לא למדת להחזיק גבול בצורה רכה אך איתנה, ברירת המחדל של הגוף היא להרים את הטון כדי להישמע. 
ההבדל הפנימי בין שני המצבים

מאפיין

זעם ותוקפנות (Aggressive)
אסרטיביות (Assertive)

המטרה הראשית
להכניע את הצד השני ולנצח.
להציב גבול ולהעביר מסר ברור.

התחושה בגוף
דופק מהיר, שרירים מתוחים, אובדן שליטה.
נשימה סדירה, יציבות, שליטה עצמית.

התוצאה בשטח
הצד השני נכנס למגננה ומפסיק להקשיב.
המסר נשמע, גם אם יש חוסר הסכמה.

איך מעבירים את הטיעון הצודק למסלול האסרטיבי?
אל תחכה שהכוס תתמלא. בטא חוסר שביעות רצון קל כבר בהתחלה, כשהדופק שלך עדיין נמוך.  הפרד בין צדק לבין תוצאה: שאל את עצמך: "האם המטרה שלי היא להיות צודק עכשיו, או להשיג את מה שאני צריך?". זעם אולי מוציא את האנרגיה, אבל הוא כמעט תמיד שורף את התוצאה.קח פסק זמן פיזי: אם אתה מרגיש את החום עולה בגוף, עצור. אמור: "הנושא הזה חשוב לי מאוד ואני רוצה לדבר עליו, אבל אני צריך חמש דקות להירגע כדי שאוכל להסביר את עצמי כמו שצריך". דבר בשפת ה"אני" (I Statements): במקום להאשים ("אתה תמיד עושה...", "את לא מקשיבה"), התרכז בעובדות וברגש שלך. למשל: "אני מרגיש שלא שומעים אותי בשיחה הזו, וחשוב לי שנמצא פתרון".